עימאד בורנט, פלאח פלסטיני מהכפר בילעין, מקבל מצלמת וידאו ראשונה כאשר נולד בנו ג’יבריל בשנת 2005. באותו זמן ישראל מחליטה לבנות את גדר ההפרדה על אדמות כפרו. תושבי הכפר מתנגדים להחלטה וההפגנות השבועיות שלהם, בצוותא עם פעילי שלום בינלאומים וישראליים, הופכים לסמל של התנגדות לא אלימה. עימאד מתעד את ג’יבריל ואת המאבק, ובמהלך התיעוד נורות המצלמות ומתרסקות. עם תיעוד ישיר לגמרי מביאים אותנו בורנט והבמאי גיא דוידי אל נקודת המבט של תושבי בילעין, שלפני כל אידיאולוגיה, פשוט נוגעת בלב ואינה מרפה. הסרט זכה בפרס האמי הבינלאומי והיה בין חמשת המועמדים הסופיים לפרס האוסקר בקטגורית הסרט התיעודי.