עימאד בורנאט, פלאח פלסטיני מהכפר בלעין, מקבל מצלמת וידאו ראשונה כאשר נולד בנו ג’יבריל בשנת 2005. באותו זמן ישראל מחליטה לבנות את גדר ההפרדה על אדמות כפרו. תושבי הכפר מתנגדים להחלטה וההפגנות השבועיות שלהם, בצוותא עם פעילי שלום בין-לאומיים וישראליים, הופכים לסמל של התנגדות לא אלימה. עימאד מתעד את ג’יבריל ואת המאבק, ובמהלך התיעוד נורות המצלמות ומתרסקות. עם תיעוד ישיר לגמרי מביאים אותנו בורנט ושותפו לבימוי הסרט גיא דוידי אל נקודת המבט של תושבי בלעין, שלפני כל אידיאולוגיה, פשוט נוגעת בלב ואינה מרפה. הסרט זכה בפרס השופטים ופרס חביב הקהל בפסטיבל אידפא 2011, בפרס הסרט התיעודי הטוב ביותר בפסטיבל הקולנוע ירושלים 2012, היה בין חמשת המועמדים הסופיים לפרס האוסקר בקטגורית הסרט התיעודי הטוב ביותר בשנת 2012 וזכה בפרס האמי הבינלאומי לסרט התיעודי הטוב ביותר בשנת 2013.