בבוקר קר של חודש פברואר, ניקי בן ה-12 ומשפחתו מוצאים מקלט מהמלחמה בתחנת מטרו בחרקיב, אוקראינה. עבורם, אור היום מסמל סכנה מיידית, והם חיים תחת הזוהר המתמיד של אורות הניאון, כלואים בתחנה ללא אפשרות לצאת. במהלך שיטוטיו בין הקרונות הנטושים והפלטפורמות המלאות, ניקי פוגש את ויקה בת ה-11, ועולם חדש נפתח בפניו. ככל שהקשר ביניהם מתחזק, הילדים מוצאים שוב את האומץ לחוש את קרני השמש על פניהם, לבחור בתקווה תחת הייאוש.